פסק-דין בתיק עת"מ 29765-10-10

1.         עתירה כנגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר מיום 10/8/10 בגדרה אושרה בקשת משרד התחבורה לקבלת היתר בניה לכביש גישה זמני לאתר הטמנת הפסולת "עברון". בעתירה מעלה העותר טענות רבות כנגד מתן ההיתר, חלקן טענות בנוגע לעמידת הבקשה להיתר בהוראות תוכניות המתאר הרלבנטיות וחלקן טענות בנוגע לסבירות החלטת הוועדה.

            כפי שאפרט להלן, הגיש העותר לאחר הדיון בתיק בקשה לתיקון העתירה ולהוספת טענות שעיקרן טענות כנגד שיקול הדעת שהפעיל משרד התחבורה עת הגיש את הבקשה להיתר.

רקע

2.         העותר הינו הוועד המקומי של מושב "רגבה", המצוי בצידו המזרחי של כביש 4 מדרום לעכו. המשיב 3 - קיבוץ עברון (להלן "הקיבוץ") הינו שותף ביחד עם חברה בשם ת.מ.מ. תעשיות מחזור משולבת בע"מ בהפעלת מטמנת פסולת הידועה כמטמנת עברון והמצויה ממזרח לקיבוץ ומצפון למושב רגבה (להלן "המטמנה"). דרך הגישה למטמנה עוברת בפועל מכיוון מערב, מדרום לישוב מזרעה ודרך שטחים שבבעלות המרכז הבהאי העולמי (המשיב 6 - להלן "המרכז הבהאי"). דרך זו, בה נעשה שימוש בפועל, הינה דרך מפותלת וצרה שאינה מאושרת על פי תוכניות המתאר הרלבנטיות. הדרך עוברת בשטחי "אתר מזרעה" של המרכז הבהאי המהווה על פי אמונתם אתר קדוש.

3.         במשך שנים רבות פעלה המטמנה שלא על פי תוכנית מתאר מאושרת כדין. עניין זה נדון על ידי גורמים שונים עד שבסופו של יום הוכנה תוכנית המתאר ג/9798. תוכנית זו פורסמה למתן תוקף ביום 15/2/07 (י"פ 5629) (להלן גם "תוכנית המטמנה"). בתוכנית המטמנה נקבע כי דרך הגישה אליה תתוכנן בעתיד מכביש 859, כביש הצפוי להיסלל בעתיד ולעבור בין מזרעה לרגבה מכיוון מערב, עד לכביש 6 הצפוי להיסלל במזרח. עד סלילת כביש 859 והכשרת דרך הגישה ממנו למטמנה, נקבע בתוכנית כי דרך הגישה תהא מכוון דרום מכביש 8611 (ראה סעיף 2.1 לתוכנית נספח "ח" לעתירה).

4.         כביש 8611 הינו כביש רוחב המחבר את כביש 4 ממערב למושב נס עמים במזרח. הכביש עובר בשטחי מושב רגבה (העותר) ומחבר גם את מטמנת לגמון, המצויה ממזרח למושב רגבה.

5.         עניינה של העתירה הנוכחית הינו במתן היתר לביצוע כביש למטמנה, המבוסס על כביש 8611 ועל דרך הגישה ממנו למטמנת עברון. כביש זה עובר מצפון לבתי המגורים של מושב רגבה ודרך שטחי תעשיה וחקלאות של המושב, לרבות בצמוד לשטחי הלולים של המושב. כביש זה סומן גם ככביש 105.

6.         מתברר כי הבקשה להיתר בניה של הכביש התבססה על מספר תכניות מתאר מאושרות; תכנית ג/4360 - תוכנית מפורטת שאושרה ביום 13/2/84, שנועדה להגדיר את משבצת המושב ואשר כוללת חלק ניכר מתוואי הכביש (להלן גם "תוכנית המש"צ"); תוכנית המטמנה, ותוכנית ג/5160, שהיא תוכנית מפורטת נוספת לחלק מהמושב. תוואי הכביש המבוקש מופיע בכל תוכניות מתאר מפורטות אלו.

7.         בשנת 2010 הגיש משרד התחבורה לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר בניה לכביש. הבקשה כוללת הרחבת תוואי הכביש הקיים וסלילת דרך הגישה למטמנה (סומן בתוכנית המטמנה כבקשה 20100007). בקשה זו נדונה בפני הוועדה המקומית בישיבה מיום 16/2/10. בהחלטתה דחתה הוועדה המקומית את הבקשה, בעיקר מהחשש שמא הזמני יהפך לקבוע, שכן הוועדה מצאה שתכנון כביש 859 מתמהמה (להלן "החלטת הדחייה").

8.         על החלטת הדחייה הגיש משרד התחבורה ערר לוועדת הערר המחוזית (ערר (צפון) 90/10). ביום 25/5/10 ניתן פסק הדין המקבל את הערר. הוועדה ציינה כי הכביש המתוכנן תואם את תוכניות המתאר המפורטות, כפי שצויינו לעיל. כן הדגישה כי "לאחר שקיימת תוכנית מפורטת לכביש, יש לאפשר את ביצוע הסלילה, ללא עיכובים מיוחדים, אלא אם קיימת סיבה מיוחדת המצדיקה זאת" (פסקה 6). ועוד: "כאשר הבקשה תואמת את התכנון יש להתיר את הבקשה, וסמכותה של הוועדה המקומית בעניין זה הינה "סמכות חובה" " (פסקה 8).

            הואיל וועדת הערר לא מצאה כל עילה שלא ליתן את ההיתר, אלא מצאה כי ההיתר תואם את התוכניות, היא הורתה לוועדה להמציא למשרד התחבורה את היתר הבניה. עם זאת הוסיפה, כי יש לתקן את הבקשה להיתר כך שהקירות האקוסטים יופנו אל עבר כל בתי המגורים, גם בצד של מושב רגבה וגם בצד של מזרעה. כן הותר לוועדה המקומית לקבוע הוראות שייוודאו כי המפגעים מהכביש יצומצמו ככל הניתן. על החלטה זו של ועדת הערר לא הוגשה כל השגה ולא הוגשו עתירה או ערעור.

9.         בעקבות החלטת ועדת הערר חזר הדיון לוועדה המקומית, אשר ביום 10/8/10 החליטה לאשר את הבקשה להיתר. עם זאת קבעה הוועדה רשימה ארוכה של דרישות שיש למלאן כתנאי להוצאת ההיתר (ראה נספח "א" לעתירה). בין הדרישות שנקבעו על ידי הוועדה ניתן לציין את הדרישה לקבלת דו"ח של יועץ אקוסטי, קבלת הנחיות מאיגוד ערים לאיכות הסביבה לצמצום מפגעי הריח הרע, הנחיות לגבי שעות הפעילות וכדומה (להלן "החלטת ההיתר").

העתירה

10.        בעקבות מתן החלטת ההיתר הוגשה העתירה הנוכחית. העותר נזעק הן בשל החשש שהכביש הזמני יוותר קבוע במשך שנים ארוכות וכן בשל החשש שסלילת הכביש תפגע באיכות חייהם של התושבים ואורח חייהם. העותר סבור כי על פי הוראות תוכנית המש"צ היה על הוועדה המקומית לדרוש הכנת תוכנית מפורטת כתנאי למתן ההיתר. כן טען כי הוועדה חרגה מסמכותה כאשר אישרה את הבקשה להיתר ללא קבלת תסקיר עדכני של השפעה על הסביבה ובכך שנמנעה מלקבוע הנחיות ברורות למניעת מפגעים ומטרדים בניגוד להחלטת ועדת הערר. עוד נטען כי החלטת ההיתר אינה סבירה ועלולה לגרום לתושבים נזק בלתי מידתי.

11.        המשיבים כולם מתנגדים לעתירה. יצויין כי משרד התחבורה טען כי דין העתירה להדחות על הסף מחוסר סמכות עניינית, שכן לדידו טענה כי היתר ניתן בסטיה מתוכנית מקומה בערר לוועדת הערר בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

            כל המשיבים טוענים כי החלטת ההיתר אינה מהווה סטיה מתוכניות המתאר התקפות. כן טוענים הם שמדובר בהחלטה סבירה ומידתית. במיוחד מדגישים המשיבים, כי במשך שנים נוהלו דיונים בהשתתפות נציגי העותר על מנת למצוא פתרון מתאים למטמנה ולדרכי הגישה. על כן סבורים הם כי העותר מנוע מלהעלות טענותיו בעתירה זו.

12.        אציין כי המשיבים אישרו כי טרם הושלמו הליכי כביש 859 וכי עדיין לא ניתן להעריך מתי תסתיים סלילתו של כביש זה.

            המרכז הבהאי הדגיש, כי לבקשתו אושרה בשנת 2004 תוכנית מתאר של המרכז- תכנית ג/9409 וכי כל עוד לא ייסלל הכביש נשוא העתירה, והגישה תמשך בדרך הקיימת, לא ניתן יהיה לממש את התוכנית ולקדם את תכנון האתר, שהוא אתר קדוש לדת הבהאית.

13.        כפי שצויין לעיל, לאחר הדיון בעתירה הגיש העותר בקשה להתיר לו להגיש ראיות נוספות ולתקן את עתירתו. בבקשתו עותר הוא לצרף מסמכים שהגיעו לידיו לאחר הגשת העתירה, מהם מבקש הוא ללמוד כי ההליכים לתכנון כביש 859 מתקדמים ועל כן ראוי שמשרד התחבורה ישקול שוב את הצורך בסלילת הכביש הזמני ובקבלת ההיתר. כן ביקש הוא ללמוד מהמסמכים, כי היוזמה לסלילת הכביש לא היתה של משרד התחבורה אלא של ראש הממשלה, שביקש לפתור את מצוקת המרכז הבהאי.